איך זה התחיל? על איזה נקודה בזמן זה יושב? אפשר להצביע על כמה. למשל הסיפור האופייני של י.י.:

י.י. הוא חבר וותיק ואיש אדיר, שעבר הרבה בחיים בלי שראו מבחוץ כלום, אבל הכאבים הפיזיים שהתפרצו איימו להוריד אותו לקרשים. הרופאים נתנו כדורים, הכדורים, כדרכם, עזרו במקום אחד והזיקו באחר ורגע לפני שהוא התייאש המלצתי לו על נטורופתית נהדרת. ואז הגיע הטלפון. י.י. מולל ביד נייר A4 עם רשימה של מצרכים ומבט של תשעה באב. “אני מעדיף להמשיך עם הכאבים ולא לחיות על זה, פשוט לא רואה איך מהרשימה הזאת יוצא אוכל”.

כן, כאלה הם הנטורופתים – לא תמיד מצליחים להבין למה אדם שסובל סבל רב מתעקש להכניס לתוך גופו בדיוק את החומר שגורם לו לסבל הזה, איך אפשר לשקלל את ההנאה מפיצה או מסטייק טוב למי שזה מזיק לו – מול סימפטומים מקצרי חיים וכאבים בשעות החשכה.

“שים לב, אמרתי לחבר י.י. – זוהי רשימת קניות, גש במטותא למרכול לאסוף את כל המצרכים שברשימה, אחד לאחד, מכורכום ועד גריסי פנינה וכל מה שבאמצע, שים אותם על משטח העבודה במטבח וקרא לי, ורצוי היום כשיש לי במפתיע זמן אחר הצהריים”. החברה של י.י., לא חשוב מאיזו עדה, אפילו הקדימה לעזור ובישלה את גריסי הפנינה – וזה נראה בערך ככה:

מייד הכנו  לעצמנו ארוחת צהריים. הקפצנו את הגריסים עם קצת ג’ינג’ר, שום וכורכום בשמן קוקוס. פיזרנו בצל ירוק,  וכבר חל שיפור קל. גם במצב הרעב של שנינו, ובמצב הרוח שלו.

אבל זה לא היה סוף הסיפור, בטח אחרי שראיתי כי הרשו לו גם תפוחי אדמה ועגבניות שרי אדומות ובשלות.

לבשל בריא, יפה וטעים

משם המשכנו, עם הרעיון הפשוט הזה: לבשל בדיוק את מה שהנטורופת אומר, בשיטה שהוא אומר – אבל כמנהג השפים, להוציא מזה את המיטב. לעשות אוכל טעים, שמח ושנראה טוב, מנחם במידה ואלגנטי לפי הצורך – מתוך הרשימה שתרפא אותנו מהצרות, לפחות אלה הגופניות. זה לא עולה יותר כסף, זה אפילו לא הרבה יותר מאמץ, אבל זה מצריך איזשהו שינוי תודעתי. לצאת לגמרי מהמחשבה על כמה זה מאמלל לאכול אוכל מבריא. אם תשאלו אותי, הסוד טמון במזווה. כן, וגם בהסרת ההתנגדות לאוכל החדש. ולדעת מה לעשות איתו. כי המטרה היא להכין אוכל כזה ברמה שאפשר לארח בה חברים, להביא קערה לסוכה או לשולחן הסדר ושכולם יקנאו ויבקשו את המתכון.

כשמקבלים רשימה מנטורופת, יש בה תמיד דברים חשובים שמבריאים אותנו, דברים שאינם מזיקים ודברים שרצוי להימנע מהם. אנחנו רוצים להכניס דברים לתפריט שלנו בסדרי העדיפות הנכונים – אבל אז צצה בעייה אחרת. אצל נטורופתים, לא לכולם אותם מאכלים מועילים. מה שטוב לחולי קרוהן לא בהכרח יועיל לאחינו עם משקל היתר, ובטח שמה שטוב לתת פעילות של בלוטת התריס הרסני לעודף פעילות ולהיפך.

אז מה עושים? שיערת ובדקתי כי אם יש לך סינדרום מסוים, סביר שנטורופתים טובים ייתנו לך תפריט מומלץ עם קו משותף לזה של אנשים עם סינדרום דומה, בהבדלים אישיים קטנים. לזה אסור פטרוזיליה, לשני מומלץ מאד. ואז פניתי לנטורופת ששנים התפללתי ללמוד ממנו, לאופיר פוגל, והעליתי את הרעיון: אם לוקחים מטופלים עם קו משותף של סבל, נוכל ללמד אותם ליהנות מתפריט משותף, לעשות סדנאות של אוכל שמח וטעים. אופיר ייתן את המטרייה הנטורופתית המקצועית ברמה הגבוהה ביותר, יסביר מה צריך לאכול ולמה, ואני אכין אוכל שכל אחד רוצה לאכול. אולי לא את כל המאכלים המותרים בעולם, רק ארוחה נהדרת ומשמחת, שתרמוז על האפשרויות, שתראה כי יש עם מה לעבוד. כך סוכרתי יכול להישאר FOODY, חולה קרוהן לבשל לעצמו ולחברים ארוחת פאר ובמקרה של אוכל התומך במוח – לכולנו לא יזיק להכניס לקופסא קצת תזונה נכונה. בייחוד אם זה גם אוכל נפלא.

בצפון הרחוק, בכפר ששורה עליו קסם, ביקב כישורית הנפלא – עשינו את הניסיון הראשון. אופיר פוגל ואני. קיבצנו חולים במחלות דלקתיות כמו קרוהן וקליטיס, ונהנינו לבשל יחד, להכין קינוחים שמותר להם ומועילים להם בהתמודדות עם המחלה, להסביר על חליטות מרפאות וטעימות ואפילו, במקרה הזה, להרים כוס יין. ומשם זה ממשיך.

בתחילת השנה הבאה נעשה סדנאות עם הרבה אוכל ושמחה. ובינתיים, בכנס “אוכלים בריא 11” , הסברנו ביחד לקהל אוהד על העקרונות ותפיסת העולם שלנו, של הנטורופת והשף, שרואים בהנאה חלק בלתי נפרד מההבראה. אל תפסידו!

מקור: אצה לי הדרך לצזיקי

צזיקי אולווה, כן, זה המרענן המושלם ליום חם. ההכנה כל כך פשוטה שלא נעים, אבל מה לעשות – זה גם כל כך טעים. אז מי שפשוט לו מדי? שיגוון.  בסך הכל מדובר בצזיקי או זזיקי כמו פעם, רק שבמקום שמיר – אצה מזן חסת-ים, ובשפע. מכינים טרי, ונהנים, מהטעם ומההרגשה הטובה.

כך מכינים:

פותחים גביע גדול של יוגורט, מאלה של המחלבות הטובות (בערך 850 גרם או 3 כוסות). טובלים אצבע ביוגורט וטועמים. אם אם הוא סמיך וטוב, דיינו. יש כאלה יוגורטים בארץ. אם הוא נוזלי כמו לבן, מניחים מכוסה על מסננת דקה מאד מעל קערית כדי להסמיך אותו, שעתיים שלוש במקרר. אם אין מסננת ממש דקה, פילטר של קפה או חיתול יעשה את העבודה. משום מה, חיתולי בד נמכרים בבתי מרקחת למרות שמזמן אינם אביזר ספיגה לתינוקות אלא כלי למטבח.

כותשים 2 שיני שום, מוסיפים מלח ומעט גרידת לימון

מועכים בכף או מצקת ומוסיפים את היוגורט וגם כפית מיץ לימון.

3-4 מלפפונים בגודל רגיל חותכים לרצועות דקיקות – בסכין הכי טוב, או ב-“מנדולינה” ייעודית. אני אוהב את הקולפן-ג’וליין, כלי אדיר למטרה זו אם מדובר בכמויות קטנות. היה וחטאנו במעבד מזון, יש לסנן את המלפפונים.מערבבים פנימה את המלפפונים וכף שמן זית ומניחים במקרר, מכוסה, לפחות שעה.

את האצה עצמה מוסיפים לפני ההגשה. מערבבים ומעבירים לכלי הגשה, לא לשכוח לשמור קצת לקישוט למעלה.

הגשה:

תלוי באירוע, מכוס קטנה “שוט” באירוע גדול ועד קערה של מרק כמנה ראשונה, עם פיתה קלוייה וירקות מסביב.

המרק נהדר כמו שהוא, עם זילוף קטן של שמן זית וקצת אצות מעל, אבל אוהב גם פלפלים קלויים, קוביות עגבנייה קלופה צלויות בתנור חם ואגוזי קשיו קצוצים גס.

וגם כרוטב:

קישואים קלויים בגריל או בגריל עליון במחבת, פרוסות חצילים מטוגנות, פיסות דג בטיגון עמוק – כל אלה יאהבו מאד קצת צזיקי מעל….

חתיכת נובמבר עבר על כוחותינו, בינתיים.
בתחילת החודש מצאתי את עצמי מביט על היומן החודשי וצמרמורת של פחד מטפסת בגבי, אימה צרופה מקפיאה לי את הדם, זיעה קרה מבצבצת על המצח ועוד ועוד דימויים של קור וחרדה, דבר מוזר למי ששונא חום ולובש בגדים חמים בחורף רק כדי שהדודות בכל הגילאים לא יעירו לו.
“סידרת לעצמך חודש – כך אני והדם קופא בעורקים – שזה יהיה נס אם אתה יוצא מהצד השני שלו בחתיכה אחת”. שפים מדברים הרבה לעצמם. כמעט כולם.

רק כדי לסבר את האוזן, הנה כמה דברים שנוספו ליומיום העמוס גם ככה:

ב- 8/11 היה אירוע מלבב בבית השנטי במצפה רמון. 1500 רוכבים הגיעו לשם מורעבים אחרי 180 ק”מ נגד הרוח. שם ציפה להם צבא של נהגים, מתנדבים, ילדי בית השנטי, בני משפחה וסתם זללנים. ערן זינו ואני בישלנו עם מתנדבים וילדי בית השנטי 2600 מנות טעימות ביותר. 2600 ! בנס יצאנו מזה כל כך יפה.

כדי לשרוד, חשבנו בערמומיות במה להאכיל את צבא המצפים והעמדנו בצד שיפוד של שווארמה. כך המזנונים לא נהרסו לפני בוא הרוכבים – מי צריך עוד משהו כשיש לו שווארמה טעימה מסתובבת אט אט???? זהו השיפוד הראשון שלי!!!

צילמה: הגר                                     

זה היה נפלא, וכולם נהנו. ואז עבדנו יום אחד, ערן זינו ואני איש איש בענייניו, ולמחרת ישבנו לדבר. כי שבוע לאחר מכן תכננו לפתוח את התרווד הוורוד.

התרווד הוורוד נחתה כאן, ברחוב בלפור בתל אביב, בתקופת האבן – והביאה אוכל נועז, כזה שגם היום נראה מתקדם. מאז סגירתה של המסעדה ניפחו אותה 20-30 שנות נוסטאלגיה, אותו מספר של שנות התקדמות קולינארית כאן וגם, ביננו, השף של המסעדה הזדקן באותו מניין שנים. מתכון בטוח לכישלון. אפילו זינו החוויר קצת, באותו יום שני, כשהבנו מה עוד נותר לעשות. אל תדאג, אמרתי לו והבטן מקרקרת מחששות. אל תדאג, תוך שלושה שבועות אנחנו מתוקתקים. כן, צחק זינו צחוק קצת עצבני, יש לנו ארבעה ימים בערך.

ה- POP-UP התרוודי היה הצלחה כבירה, דרך אגב. ראו בפייסבוק של אותו תרווד.

צילם: יורם אשהיים.

אך צרותי טרם תמו – עוד לא גמרתי לפרוק את הגרוטאה מארגזי התרווד, וכבר הגיע התאריך לאירוע של עמותת אור שלום. עמותת אור שלום נותנת בית לילדים קטנים שאין להם בית.

 עכשיו בוחרים תבנית חסינת אש או תבניות אישיות ומניחים את הבצל בקרקעית.

מסדרים בתבנית על הבצל, עם מעט שום קונפי

כשהדג מלבין בקצוות הופכים, סופרים עד 10 ומעבירים לתבנית.

בוזקים על הדג צנוברים ומכסים בטחינה. אם זה תלוי בי, אל-ארז מעורבת במים 1X1 אבל מי שרוצה טחינה אחרת, עם לימון, בלי לימון – רק שתהיה סמיכה ועשויה במקום מטחינה גולמית.

מכסים את כל הדג. אופים בתנור בחום גבוה או על גריל עליון, תלוי בדג 6-12 דקות. הטחינה משחימה ומבעבעת ומשנה את הטעם לגמרי. אני אוהב לזרוק למעלה פלחי לימון שהושחמו בגריל.